מצוות עונה היא מצווה המחייבת בני זוג שבאו בברית הנישואין להתייחד ולקיים יחסי אישות, לשם ההתעלות והתענוג של האיחוד הגופני ביניהם, ולאו דווקא לצורך קיום מצוות פרו ורבו. מקורה של המצווה הוא בספר שמות, פרק כ”א, פסוק י’, שבו נאמר “שארה כסותה ועונתה לא יגרע”.
מצוות עונה היא חובתם של בני הזוג אחד כלפי השני, ממש ככל שאר החובות שהם מקבלים על עצמם עם נישואיהם. המצווה מדברת על כך שעל בני הזוג לא למנוע אחד מהשני את עונתם, כלומר לא להחסיר קיום יחסי אישות זה מזה, ועוד יותר מכך עליהם לקיים את המצווה באהבה ובשמחה גדולה.
הכללים לקיום מצוות עונה
תדירות קיום המצווה מובאת בפירוט במשנה על פי תחומי עיסוק שונים של הבעל. יש האומרים שאלו הן בגדר המלצה למצבים של אי הסכמה בין בני הזוג, וכי התדירות צריכה להיקבע על פי מלאכת הבעל, והפניות שהיא מותירה לו, מול רצונה של אשתו ממנו. יש כמובן לא להפריז בקיום יחסי אישות, ולשמור על קדושתם ועל הימים המותרים לקיומם.
את מצוות העונה יש לקיים ללא כל קשר למצוות פרו ורבו, כך שיש לקיימה גם עם אישה עקרה או שכבר אינה יכולה להרות, וגם כאשר היא נמצאת בהריון. גבר או אישה אשר מחסירים את עונת בן או בת זוגם, לא מקיימים את חובת הנישואין, וזה יכול להיחשב כעילה לגירושין, כאשר הצד המחסיר מאבד את זכויותיו.
עלולים להיות מצבים שבהם רצונותיהם של בני הזוג בעניין אינם תואמים וצד אחד מעוניין יותר מהצד השני. במצב זה חייב הצד שמעוניין פחות, לעמוד במינימום כלשהו שמבטיח שגם על פי הגדרות ההלכה הוא לא מחסיר מהצד השני, אף על פי שלא עומד במלוא רצונו.
את המינימום האמור ניתן לברר בייעוץ עם רב שכולל את הגדרות המצווה ואת המצב והנתונים הספציפים של אותם בני הזוג ואותו הבית. המטרה תהיה כמובן להשיג שלום בית ומעבר לכך, שמחה ושביעות רצון של שני בני הזוג. החיבור שבמצוות העונה מייצג את שלמות חיבור הנישואין, חיבור עילאי ומופלא, ולכן מצווה זו היא הביטוי הטהור ביותר לשמחה ואהבה, ואף נקראת כך – שמחת עונה.
